יוני יהב חטף אגרוף בפרצוף מפלסטיני בעיתון העברי "שפיץ" היוצא בברלין ריאיינה טל אלון, לראשונה בכלי תקשורת עברי, את ראאד צאלח, המועמד הפלסטיני לראשות עיריית ברליןנתחיל מהסוף. באתי לישראל להשיק את ספרי החדש. התארחתי באחת מתוכניות הבוקר ושאלו אותי, אם "אני לא פוחד מהמועמד הפלסטיני לראשות העיר בברלין".
בשבוע שעבר העיתונאית טל אלון, מייסדת העיתון "שפיץ" (שהוציא כבר 12 גיליונות בברלין), ריאיינה לראשונה לכלי תקשורת בעברית את ראאד צאלח, המועמד הפלסטיני להחליף את קלאוס ווברייט בראשות עיריית ברלין. צאלח (שבגרמניה מבטאים את שמו זַאלֶה, ועוד במלרע), שמע על ההתעניינות הרבה שעוררה המועמדות שלו בישראל ובקרב ישראלים החיים בברלין, וביקש לשלוח מסר חד משמעי: "אף אחד לא צריך לחשוש. ברלין יכולה להיות הבית של כל אחד ואחת – לא משנה אם הם נוצרים, יהודים, מוסלמים, מדת אחרת או ללא דת, לא משנה מה צבע עורם, או מה הנטייה המינית שלהם. מה שחשוב הוא שכולנו עובדים ביחד על קהילה חופשית וסובלנית, שיש בה חוקי משחק ברורים מאוד. אחד מהם הוא שלאנטישמיות אין שום מקום ברחובות גרמניה. הזכות להפגין היא זכות בסיסית וחשובה, אבל אנטישמיות היא חציית הגבול ולאלימות אין שום הצדקה".
אבל בישראל לא מכירים באפשרות לפלסטיני מתון. הכל חייב להיות באַנטי, בכוח, ואז אולי יכירו. ובכל זאת אני רוצה להתעכב על הדבר הפשוט הזה שהתחלתי אתו את כתיבת הטורים מברלין. יש מרכז תרבותי, ספרותי ולשוני חדש בברלין. הוא מדבר בעברית. הוא חי במקביל לישראל. הוא לפעמים תומך בחברה הישראלית ובמדינה, ולעתים הוא מתנגש, מתנגד ועצמאי. אפשר לראות את ההתפתחות של המרכז העברי החדש בברלין בצורה הפוכה להתפתחות של המרכז העברי בארץ ישראל הרבה לפני ייסוד המדינה.
אני מקבל את מגזין "שפיץ" בדואר לביתי בטמפלהוף. "שפיץ" מחולק גם בבתי קפה ברחבי העיר, והמגזין אינו כותב רק על ברלין אלא גם מגיע לפולין ולמדינות אחרות באזור. אפשר לקרוא אותו בצורה מקוונת וללמוד פרקים נרחבים על המהגרים החדשים בעיר. פגשתי את טל אלון כמה פעמים, עיתונאית סקרנית ומחייכת. הבעל שלה הוא אמן גרמני ושמו אולף קונמן.
במגזין "שפיץ" תוכלו לגלות כתבה על יוני יהב (לא ראש העיר המגה־שמרני ומרופט של חיפה), פעיל "לוחמים לשלום" שחטף בברלין אגרוף בפרצוף מפלסטיני. יהב רואה באגרוף חלק מהמסע: "זה לא ערער אותי מבחינת החשיבות של ראיית האנושיות באחר. זה חלק ממי שאני". טל אלון גילתה את יוני לאחר שקראה ידיעה קטנה שהתפרסמה בעיתונים הגרמנים.
כתבה אחרת ב"שפיץ" מדברת על סוכנים של שינוי: יוזמות גרמניות משותפות נגד אנטישמיות ואסלאמופוביה בברלין. "אין סיבה לגרור את הקונפליקט לכאן", אומר ארמין לנגר, סטודנט לרבנות ותיאולוגיה יהודית באוניברסיטת פוטסדאם שהקים את "סלאם־שלום".
הכתיבה מברלין שונה מהכתיבה בישראל. אני חי את הפערים בכל יום. לא משנה אם אתה תומך או מתנגד למדיניות של ממשלת ישראל.
הטור התפרסם לראשונה בתרבות וספרות – הארץעוד טורים: להיות ברלינאי-ישראלי | מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה | ופתאום הבנתי שאני, השחור, רוצה להיות לבן. שייסה | המשורר מתי שמואלוף בהפגנה נגד המשורר מתי שמואלוף | איך הפכתי אנטישמי בעל כורחי | מדוע המכתב של מח"ט גבעתי לא עוזב אותי הבליץ-קריג הספרותי מברלין יגיע בקרוב לפתח דלתכם | טילים לא נופלים על ברלין | מה זה להיות סופר ישראלי בברלין | טורים נוספים: הנה אני יושב עם שני פליטים ממשהד, העוקץ | מלאך יהודי בשמי ברלין החשוכה: רשימות של גולה עיראקי | מברלין באהבת מלאך: רשימה ראשונה של בן מהגרות | ישראלי בברלין ליאיר לפיד: "יש שואה כלכלית" | סוכות, גלות וברלין * כואב לנסוע, כואב יותר להישארשבת שלוםנ.ב. תודה לאוריאנה אלמסי על הסריקה